פסק-דין בתיק תע"א 1386-10

1. התובע הועסק אצל הנתבע כנהג משאית. התובע החל לעבוד אצל הנתבע ביום 1.9.2002 וסיים עבודתו ביום 30.6.2009. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לנסיבות סיום קשר העבודה.

2. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, שכר חודש יוני 2009 וכן פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות סוציאליות לקרן פנסיה.

3. בכל הנוגע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות סוציאליות לקרן פנסיה הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, אשר קבלה תוקף של פסק דין חלקי, ולפיה הוסכם כי התובע אכן זכאי להפרשות סוציאליות לקרן פנסיה משך כל תקופת עבודתו אצל הנתבע. משכך, סוכם כי תערך על ידי הצדדים בדיקה משותפת האם קיים חוסר כלשהו בהפרשות שבוצעו וככל שימצא שיש חוסר הוא ישולם על ידי הנתבע.

4. להכרעתנו נותרו אפוא התביעות לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ושכר חודש יוני 2009 אשר קוזז על ידי הנתבע בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הלוואה שנטל ממנו התובע, תשלום דמי הבראה ודמי חופשה ששולמו לתובע, לטענת הנתבע, ביתר.

 5. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם התובע פוטר מעבודתו ביום 30.6.2009 כגרסתו, או שמא התפטר מעבודתו, כטענת הנתבע. ככל שיקבע שהתובע פוטר תקום זכאותו לתמורת הודעה מוקדמת ולשכר חודש יוני 2009 שכאמור, קוזז על ידי הנתבע. אטעים כי אין בין הצדדים מחלוקת כי התובע אכן חב לנתבע הלוואה בגובה 3000 ש"ח אשר נטל ממנו.

6. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 27.4.2011. נציגת הציבור מטעם העובדים התייצבה בבית הדין בבוקרו של הדיון אך התברר שאינה חשה בטוב ועל כן נאלצה לעזוב. בהסכמת הצדדים קוים הדיון בהעדרה. מטעם התובע העידו התובע עצמו ואשתו. מטעם הנתבע העידו הנתבע ומר אברהם בירי, נהג משאית המועסק על ידי הנתבע. הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה.

פיצויי פיטורים - טענות הצדדים

7. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 29.6.2009 טלפן אל הנתבע והודיע לו כי יאלץ להעדר למחרת נוכח פטירת קרוב משפחה. או אז הודיע לו הנתבע כי הוא מפוטר לאלתר וכי עליו להשיב את מפתחות המשאית. בצר לו מסר התובע לנתבע למחרת - 30.6.2009 - את המפתחות בבית הנתבע וביקש כי יינתן לו מכתב פיטורים ויערך גמר חשבון מסודר (ראה: סעיפים 5 - 8). לטענת התובע הנתבע הסכים לבקשות אלה אלא שחלף מתן מכתב פיטורים ועריכת גמר חשבון הגיע הנתבע לביתו למחרת - 1.7.2009 - כשהוא מצויד במכתב מאת בא כוחו (נספח א' לכתב התביעה) ובו, בין היתר, דרישה כי ישוב לעבודה לאלתר וטענה כי הוא שהתפטר. התובע השיב למכתב זה ביום 5.7.2009, באמצעות עו"ד אחמד עדילה קרוב משפחתו (נספח ב' לכתב התביעה). במכתב עמד על גרסתו כי פוטר ודרש עריכת גמר חשבון. הנתבע מצדו השיב באמצעות בא כוחו, במכתב מיום 7.7.2009, כי התובע לא פוטר וכי הוא מוזמן לשוב לעבודתו לאלתר.

8. במסגרת תצהיר עדותו הראשית חזר התובע בעיקרו של דבר על גרסתו האמורה והוסיף כי  לאחר שנמסר לו מכתבו הראשון של הנתבע ביום 1.7.2009 ניסה ליצור עמו קשר טלפוני על מנת לשוב לעבודה אך סורב תוך שהנתבע מתחמק ממנו. כן נטען כי שבועיים עובר לפיטוריו סיפר לו הנתבע כי פנה אל מעסיקו הנוכחי של התובע, אצלו החל לעבוד ביום 30.6.2009, ושאל אותו האם הוא מעונין להעסיק את התובע ונענה כי בעת הזו לא דרושים לו נהגים.

9. הנתבע מצדו כפר בטענות התובע וטען בתצהירו כי משקיבל את הודעת התובע ביום 29.6.2009 לפיה הוא עתיד להעדר מהעבודה למחרת נוכח פטירת קרוב משפחתו, מסר לו את תנחומיו ובכך הסתיימה השיחה. או אז שיבץ להובלה שהיה התובע אמור לבצע למחרת עובד חלופי, מר אברהם בירי. מר בירי הודיע לנתבע בליל ה - 29.6.2009 כי משהגיע למשאית עליה נהג התובע מצא כי תא הנוסעים, ששימש אף כתא שינה שכן עיקר עבודת התובע בוצעה בשעות הלילה, ושבו אכסן התובע את חפציו האישיים, לרבות מזרון ושמיכה, נמצא ריק. למחרת - 30.6.2009 - בבוקר התקשר הנתבע לתובע על מנת לברר האם יוכל לשבץ אותו לעבודה ונענה כי התובע מעונין לשוחח עמו ועל כן יגיע לביתו במושב עמינדב. סביב השעה 10:00 בבוקר אכן הגיע התובע לבית הנתבע והניח את מפתחות המשאית והפלאפון תוך שהוא טוען כי פוטר ועזב. בהמשך היום הגיע הנתבע עצמו אל המשאית עליה נהג התובע ונוכח כי היא אכן ריקה מחפציו האישיים וכי ניירות הטכוגרף נלקחו אף הם. או אז פנה לבא כוחו והגיע ביום 1.7.2009 לבית התובע, הכל כמפורט לעיל. הוסיף הנתבע כי על פי עותקי תעודות משלוח שבידו (נספחים ז'1 ו - ז'2 לתצהיר הנתבע), בליל ה - 30.6.2009 ובבוקרו של יום 1.7.2009 ביצע התובע שתי הובלות עבור מר איברהים דיאב מבעלי עוף ירושלים, שאצלו עובד התובע עד עצם היום הזה. עד לאותו מועד סיפק הנתבע למר דיאב שירותי הובלה. הוסיף הנתבע כי שני נהגים נוספים שהועסקו אצלו, מר היימן תמימי ומר אבו חמיד עברו אף הם לעבוד אצל איברהים דיאב אלא שהם הודיעו על עזיבתם בעוד מועד.

דיון והכרעה

10. מושכלות ראשונים הם כי בבירור  השאלה  בדבר  נסיבות  סיום יחסי העבודה בין  הצדדים יש לברר האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד [ דב"ע שם/ 3-116 שלום סלמה- מדינת ישראל פד"ע יב' 375, להלן עניין סלמה, דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ פד"ע כב' 271 , דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ פד"ע ב', 41, עע 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת - דוד יוסף (8.6.06) מצוטטים בהסכמה בע"ע 256/08 מוחמד בשיר קוקא ואח' - יוסי שוורץ ואח' (ניתן ביום 13.2.2011)]. 

11. על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים ומכלל חומר הראיות, באנו לכלל מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבע ולא פוטר כטענתו וזאת, מהנימוקים המפורטים מטה.

12. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי ביום 30.6.2009 בעוד היה התובע אמור לשהות באבל החל לעבוד במקום עבודה חדש, בו הוא עובד עד עצם היום הזה, וכי הוצע לו לשוב לעבודתו במכתבים שנמסרו לו יום אחד בלבד לאחר סיום יחסי העבודה הנטענים ושבוע לאחריהם. כך אין מחלוקת כי התובע לא שב בפועל לעבודה וכי במענה למכתב הראשון דרש עריכת גמר חשבון בלבד מבלי שנזכרה כלל אפשרות או רצון לשוב לעבודה, ואילו למכתב השני לא טרח להגיב כלל. עובדות אלה מתיישבות יותר עם גרסת הנתבע כי התובע התפטר מאשר עם גרסת התובע כי פוטר ואבאר בפרוטרוט.

13. בראש יאמר כי עדותו של התובע הותירה בנו רושם בלתי אמין שכן 'התפתחה' בהתאם למה שנדמה לתובע שיועיל לגרסתו. כך, בעוד שבתצהירו טען כי ביום שפוטר החל לחפש עבודה חדשה ופנה למעסיקו הנוכחי בבקשה להתקבל לעבודה וזה האחרון נענה בחיוב וביקש שיחל בתקופת ניסיון עוד באותו היום (סעיפים 9 - 10). הרי שבפנינו השתנתה הגרסה ועתה טען התובע כי לאחר הפגישה בבית הנתבע חזר לביתו נסער וחבר, מר פאדי דיאב, התקשר הוא אליו ושאל האם הוא מעונין להחליף נהג חסר בעוף ירושלים למשך כמה ימים בלבד (עמ' 11 שורות 9 -12). בהמשך התלבט בקול בינו לבין עצמו האם אכן היה מדובר בתקופת ניסיון בעבודה חדשה אליה התקבל או שמא אכן רק בהחלפה זמנית (עמ' 12 שורות 3 - 13), והכריע לטובת ההחלפה הזמנית כדי לנסות ולשכנענו כי היה מוכן לשוב לעבודה אצל הנתבע אם וככל שיידרש. אולם לא הצליח להסביר מדוע לא זכתה גרסה זו והרצון הכן כביכול לשוב לעבודה אצל הנתבע להתייחסות כלשהי במכתב ששיגר אל הנתבע ביום 5.7.2009, פרט לטענה כי אינו עורך דין - טענה שאינה משכנעת. כך הסתבר שהמשאית שעליה עבר לנהוג בעוף ירושלים הייתה חדשה (עמ' 13 שורה 13) וכאמרת בא כוח הנתבע בסיכומיו "מן הניילונים", משמע ספק אם אכן מדובר בהחלפה זמנית. הדעת נותנת כי משאית חדשה הייתה למצער בבחינת שיפור תנאי עבודה עבור התובע ומתיישבת יותר עם כוונה להישאר באותה עבודה באופן קבוע. התובע אמנם ניסה לטעון כי קודם נהג על המשאית שקיבל אחד, אבו אחמד אלא שכנראה נזכר ששורות ספורות קודם לכן טען כי החליף נהג בשם 'עומר' (עמ' 13 שורות 14 - 21). בדומה, מחד התעקש שסידור העבודה בעוף ירושלים הוא יומי (עמ' 12, שורה  25), אך  דקות ספורות קודם לכן תיאר עבודה שבועית (עמ' 11, שורה 14). כללו של דבר, לו רצה התובע באמת ובתמים לשוב לעבודה אצל הנתבע היה הדבר מוצא ביטויו במכתב מיום 5.7.2009 בבחינת " אני מוכן ומזומן לשוב לעבודה בכל עת וממתין לשיבוץ", אולם התובע הסתפק בעריכת גמר חשבון ולא ענה כלל למכתב השני מיום 7.7.2009 שגם בו נקרא לשוב לעבודה סדירה. כך, טענת התובע כי בא להחליף עובד לכמה ימים אינה מתיישבת עם סידור עבודה למצער, שבועי ועם קבלת משאית חדשה שככל הנראה הוכנה עבורו והוא ממשיך לנהוג בה עד עצם היום הזה (עמ' 13, שורה 16). כללו של דבר, הכף נוטה אל עבר המסקנה כי התובע התקבל לעבודה חדשה, אף אם לתקופת ניסיון, ועל כן התפטר מעבודתו אצל הנתבע. עובדת קבלתו של התובע לעבודה ישירה בעוף ירושלים יש בה הלכה ולמעשה כדי ליישב את השאלה מדוע במכתבו הראשון לנתבע מיום 5.7.2009 לא דרש לשוב לעבודה ומדוע לא השיב למכתב השני. התובע כבר הועסק במקום עבודה חדש ולא יכול היה לשוב לעבודתו אצל הנתבע. רוצה לומר, התובע גמר אומר להתפטר וכך עשה.

14. נוסיף בהקשר זה כי בעוד שבכתב התביעה ובתצהירו (סעיפים 6 ו- 4 בהתאמה) טען התובע כי נדרש להשיב רק את מפתחות המשאית, בעדותו בפנינו נזכר כי הראיה לפיטוריו היא שנדרש למסור גם את הפלאפון (עמ' 9 שורה 28), ולרוקן את המשאית מחפציו האישיים (עמ' 9, שורה 32). אלא שלא קיבלנו הסבר מתקבל על הדעת לשאלה כיצד מתיישבת טענתו כי עשה כל שלאל ידו במפגש בבית הנתבע כדי לשכנע את הנתבע להותירו בעבודה (עמ' 11, שורה 1) עם זריזותו הגדולה, לטענתו בדרכו לבית הנתבע, לפנות את חפציו האישיים ולקחת עמו את נתוני הטכוגרף עוד טרם 'יבשה הדיו' על שיחת הטלפון ביום 29.6.2009. לדעתנו, התובע התכוון להתפטר ועל כן מיהר לאסוף את רכושו הוא מהמשאית שכן ידע שספק אם הדבר יתאפשר אחרי השיחה עם הנתבע. ליתר בטחון נטל גם את רישומי הטכוגרף ועל כך יש להצטער. נעיר כי טענותיהם של הנתבע ושל מר אבי בירי בתצהיריהם כי כבר ביום 29.6.2009 נמצאה המשאית ריקה מחפציו האישיים של התובע לא נסתרה.

15. זאת ועוד זאת. כאמור בפתח הדברים מפתיעה בעינינו מאד העובדה שבמועד בו היה אמור התובע לשהות באבל - 30.6.2009 - על מות קרוב משפחתו הוא לפתע 'שוכח' את כל עניין האבל. חלף השתתפות באבל שעל פרטיו העיד הוא (עמ' 9 שורות 4 -5 ) והעידה גם אשתו בשפה רפה ולעתים מבולבלת ( עמ' 14 שורות 7 - 10), עסוק התובע בחיפוש עבודה קדחתני ובו ביום מתחיל בה בפועל. אם אלו הם פני הדברים והתובע, על פי תעודת המשלוח מעוף ירושלים ועדותו הוא עובד בליל ה- 30.6.2009 הרי שאין מנוס מהקביעה כי לא מן הנמנע שהאבל במשפחה אכן היווה רק תרוץ להתפטרות כטענת הנתבע. כך במהלך עדותו בפנינו טען התובע לראשונה כי ביקש למעשה ליטול שלושה ימי חופשת אבל, על פי מנהג דתו, אך 'התפשר' עם הנתבע על יום אחד (עמ' 9 שורות 9 - 11). והנה הוא מפוטר ויש לכאורה בידו ליטול שלושה ימי אבל אך הוא מעדיף לעבוד בהם! הדעת נותנת שלו פוטר היה משתתף כרצונו בימי האבל ורק אז מתחיל בחיפוש קדחתני אחר מקור פרנסה חלופי. 

16.  מסקנתנו לפיה התובע הוא שהתפטר מתחזקת אף מתוך עדותו הוא, אשר לא רק שבתצהירו העיד כי הצעות עבודה רבות ניכרו על דרכו (סעיף 9), כאשר משמעות הדברים היא למעשה שהתובע היה 'פתוח' להצעות ממין זה ואולי אף המתין להצעה מתאימה. אלא שכאשר התבקשה התייחסותו אל אותה שיחה שכביכול ערך הנתבע שבועיים עובר לפיטוריו הנטענים עם מעסיקו הנוכחי ושאת פרטיה הבאנו לעיל, השיב " עמרני שאל אם אתה מסכים לעבור לאיברהים. אמרתי לו שאני מעוניין לעזוב עבודת לילה ולעבוד רק ביום " (עמ' 13, שורה 1). צא ולמד, התובע על פי הצהרתו הוא (תצהיר התובע סעיף 2) עבד כנהג משאית אצל הנתבע בעיקר בשעות הלילה ומשהתעייף מעבודה במתכונת זו שעל הקשיים בה עמד גם בעדותו בפנינו (9 שורות 19-21)  ביקש לעבור לעבוד בשעות היום וככל הנראה מצא עבודה במתכונת זו בעוף ירושלים. מסקנה זו יש בה גם ליישב את הצהרותיו החוזרות של התובע משנשאל על מניע אפשרי לפיטוריו, שמדובר בהתנהלות "מפתיעה ומוזרה" (עמ' 9 שורות 12, 23). כלומר הוא עצמו לא יכול היה לספק שום הסבר מתקבל על הדעת לפיטוריו.

17. כאן המקום לציין כי לאור כל האמור אין בידינו לתת אמון בגרסת התובע כי הנתבע התנהג בסתירה  לאמור במכתביו אליו מן הימים 1.7.2001 ו - 7.7.2009. כלומר מחד הוא מבקש את התובע לחזור לעבודה ומאידך מסרב לאפשר זאת (עמ' 11 שורות 19-32). גרסה זו הוכחה בפנינו כמופרכת. בא כוח התובע עשה כל שלאל ידו כדי לחזקה על ידי 'חיפוש' אחר מניע לפיטורים ובתוך כך ביקש להוכיח כי הנתבע לא נזקק עוד במועד סיום יחסי העבודה לשירותיו של התובע ואף של שני העובדים הנוספים שלטענתו פוטרו. אלא שקו חקירה זה קרס. הנתבע בעדות עקבית עמד על דעתו שנדרשו לו עובדים באותו מועד וכי גייס עובדים חלף שני העובדים שעזבו לפני התובע ואף נאלץ בעצמו להחליף את מקומו של התובע עד למציאת עובד חלופי (עמ' 15 שורות 19 - 32). מספר המשאיות שברשותו לא קטן (עמ' 15 שורות 4 - 18) אלא נותר זהה עד עצם היום הזה. הטענה כי ביקש להפטר מעובד יקר אף היא מוקשית שכן הוכח כי פרט לתובע ולשני העובדים הנוספים שעזבו נשארו כל הנהגים האחרים בעבודתם אצל הנתבע וגם מר בירי שעודנו עובד אצל הנתבע הוא עובד ותיק (עמ' 18, שורה 24). ההיפך הוא הנכון, הנתבע תאר עד כמה קשה לו קבלת עובדים חדשים בשל העובדה שמופקדות בידיהן משאיות ששווין הכספי רב (עמ' 17, שורות 22-30).